הבלוג של שלומי סטובצקי :

היום הראשון

ההגעה לחניון הלילה, בעמק בית נטופה , לא יכלה להיות מתואמת יותר : עדיין שמש , אך כבר לא קופחת , רוח קרירה נושבת ( קרירה יחסית ליורה רותחת כמובן) , צוות החלוץ כבר סיים את ההכנות של ארוחת הערב.

מה שנותר זה לפרוס את ציוד הלילה , להשטף מאבק הדרך ועם צלחת הפוייקה , לשבת ולשמוע את יורמי ידין , מסביר ומספר על חוויות שטח. וכמו שהגיע במפתיע באמצע הדרך , כך , קיפל את כיסאו עלה על הפורד 350 הסטנדרטית שלו ( כמובן בסטנדרטים שלו) ונעלם לו בחשיכה .

אין לי מושג מה קרה אחר כך , אני רק זוכר שפתאום בוקר היום השני .

ואת מאורעות היום השני , בכתבה הבאה .

נפגש בשטח .

היום השני

חוצה ישראל 2015 Resc4U היום השני .

כמו שאתם כבר יודעים , פתאום נהיה היום השני , אני אפילו לא מבין איך הגעתי לתוך האוהל .

השעה היא רק 6 בבוקר אך השמש , היא הקובעת פה , עוד 5 דקות באוהל וצריך לקבל אינפוזיה .

כן כבר חם.

כולם מתעסקים בטיפול לפני תנועה , קיפולים וארוחת בוקר , אני צריך רק לנגב את האבק מהשמש הקדמית בכל זאת היילקס או לא ,(בדרך אני ממלא קצת שמן , משהו כמו 2 קילו , מים ברדיאטור , בודק חופשים שלא ידעתי שקיימים ואפילו הצלחתי להניע אותה בלי כבלים) .

תדרוך נהגים קצר ולדרך , למי שלא התעורר עדיין , אחלה ירידה עם מדרגות בואך לעמק בית נטופה .

תוואי שטח חדש , שבילי כורכר ארוכים ומהירים וחיש קל מצאנו את עצמנו עם רגלים במים בעיינות ציפורי .

הקבוצה מתגבשת במהירות עצומה , לא יאומן איך תחביב משותף חוצה גבולות : אנשים שהיו זרים יום קודם , כבר מתחלקים בקפה/ וופלים ואפילו מתגבשות בדיחות משותפות . דרך אגב , חם כבר אמרתי??הדרך זורמת לה בקצב קבוע , רוגע של חופשה מתפשט לו לאיטו בגופי ,וואלה , אמצע שבוע ואני בטיול , ממש החיים הקשים .

בניגוד לכל "החוצים " האחרונים , גם התחרותיים , שלומי לא עלה על כביש 6 וקיצר את המרכז,אלא, נכנס בכל שביל שפניו דרומה .

באיזור ניצני עוז , העפיפות התחילה , ברמזור כולם ממשיכים ישר לתוך ניצני עוז ואני משום מה פונה שמאלה . "בקטנה " סיבוב קצר של 20 ק"מ על כביש 6 הלוך חזור ואני חוזר לשיירה , שמביטה בי כמו בחייזר , לי אין מה לומר .

מתחיל להיות משעמם לסקר חבורה שנוסעת על שבילים כבושים ומהירים , ללא תקלות ודרמות ואני שוב שוקע בשרעפים נהנה מכל רגע ודואג לשמור על טמפ' הגוף ע"י תוסף מי צינון בצורת ארק .

הייתי יכול להמשיך לנסוע כך לנצח , אך שלומי לא חושב כך ומזגזג לכיוון פארק מקורות הירקון בכדי לחכות לחושך , כמובן קפה מבעבע בכל פ'נגן מצוי.

בחסות החשיכה חוזרים לשטח לטיולילה נחמד שמסתיים באורחן מצפה הראל .

יקי מיארה מקדם את פנינו עם מצלמת וידאו לתוכנית שלו ברדיו סול .

אני כבר רצוץ , מתנחל על ספה מפנקת ( כזו שאתה נעלם בתוכה ועם בעיות הגב שלי אין סיכוי שאני מצליח לקום לבד) , בקושי רב מצליח לכרסם כמה המבורגרים , מקלחת קצרה ולצלילי החוגגים בערב הקריוקי , נעלמתי לחלומות נעימים.

פתגם היום : "פיפי שקוף אתה אלוף ".

היום השלישי

חוצה ישראל 2015 היום השלישי

שוב השמש זורחת , כן , גם הפעם ממזרח.

תפילת שחרית , התארגנות על הרכבים ופה יש לי משהו להעיר : "טיפול לפני תנועה" , גם ברכבים החדישים ביותר , בוצע ברצינות תהומית . לא עניין את שלומי כלום , כולם בודקים שמנים , גובה נוזלים , זוחלים מתחת לרכב לגלות נזילות או ענפים תקועים , אני עם הטויוטה שלי , שלא נזקק ל"שטויות" הללו , פשוט הסתכלתי , צילמתי והתפעלתי מהרצינות שבה נלקח העניין , כדברי שלומי :"ההצלחה שלי היא בהגעת כל הרכבים לסיום" ואקדים את המאוחר – הוא הצליח .

הרכבים שלא הגיעו מסודרים או התפנצרו ביום הראשון ונאלצו לפרוש , חזרו ביום השני וכל הרכבים סיימו כמו גדולים 700 ק"מ של שטח.

יציאה ממתחם אורחן מצפה הראל , לאחר תדרוך , חידוד נהלי שיירה וצפי ליום , ישר לפיצול בו כל אחד בחר כיוון אחר . שלומי בעזרת אסף ממש כמו תרנגולת דאגנית , דואגים לאסוף את האפרוחים חזרה והמסע ממשיך. יער צרעה ועד עמק האלה , שבילים סבוכים ,פניות בכל 50 מטר , ממש קשה לשמור על זה שמאחור , שכל הזמן נעלם מהמראה .

מעמק האלה השבילים נפתחים שוב וניתן להנות מנסיעה זורמת .

המסלול עובר מאיזור עדולם בואך לאיזור יתיר , הר חברון , העיכוב ביער מוביל לפיספוס של טעימת יין של יקב יתיר בהפסקת הצהריים – אולי שנה הבאה .

ממשיכים דרומה לכיוון מעלה עזגד , למי שמכיר זה השביל שמגיע למערת הקמח הסגורה(ולותיקים יותר את נחל פרצים תחתון בלילה). מעלה עזגד , היווה חלק מחוצה ישראל התחרותי שהתקיים בעבר , ואני לא הצלחתי לשלוט בעצמי , דוושת הגז הודבקה לפח וזכיתי להזכר שוב בימי הזוהר שלי ושל הגמל הזקן .

מוטיב החום ממשיך לככב בכתבה , אך הפעם אויר מדבר ממלא את הנחיריים , פה כבר אסור להשתמש במזגן . לא חשוב אבק ולא החום , שום מזגן לא יכול להתחרות באויר המדבר.

דמדומים , עוד מעט נצטרך לעזוב את השטח ,( אסור לנוע בחשיכה בשמורות טבע ) , שלומי שמסתבר , שהוא גם מנהל את זמני השקיעה , מצליח להוסיף לק"מ השטח את נחל אמציה ( כולל קפה בשקיעה) וכנהגי ראלי מקצועיים , רחפנו כולנו בשבילים הברורים ומהירים עד לשחור הוא כביש הערבה.

חניון הלילה נבחר להיות בפארק ספיר .

מקום נחמד עם אגם קטן ונחמד שברקע , צחי ואנשי החלוץ של Resc4U כבר עמלים על ארוחת הערב שגולת הכותרת היא המעשנה שהובאה ע"י חברת " בדרכי הטבע" . חברה שמתמחה באירועים בשטח .

עופות ובשרים מעושנים עם תוספות מהממות זרמו לשולחן וזה היה כל כך טעים שהיו חברים שנרדמו תוך כדי לעיסה .

כן , הלילה ירד והוריד "מסך ערפל" על כולם , כמעט 12 שעות על כלי הרכב בשטח , העייפות תמיד תנצח בסוף .

זיוף קטן שלי , חרש חרש, התרחקתי עקב בצד אגודל , התנעתי את הרכב ונסעתי למושב ספיר , כדי להתקלח במקלחת אמיתית ולישון במיטה בחדר ממוזג , רק אל תספרו את זה לאף אחד…

חלומות פז .

היום הרביעי

חוצה ישראל 2015 – Resc4U-היום הרביעי והאחרון – כתב שלמה סטובצקי

נחשו מה? נכון , הגיעה בוקר היום הרביעי של החוצה .

מהר ,מבלי שישימו לב , חזרתי בשקט למתחם הפארק , אולי לא ירגישו את ההברזה שלי .

השכמה  ב-6:00 , האנשים קמים מחוייכים , זה בגלל שרואים את הסוף או שחלילה נהנים?

ביצי הבוקר , בתצורת שקשוקה ,  כבר רוחשות על המחבת האימתני והשולחן הערוך ומלא בכל טוב , רק מחכה לטיילים המסוקסים , שחייבים למלא את בטנם לפני המשך המסע.

את שבילי הערבה , גמענו ברצף ובמהירות , למי שמכיר את המדבר, אין  יותר מדי אתגר בשבילים הארוכים .

נכון שלא מחפשים פה אתגרים , אך בכל זאת , כמה אפשר לנסוע ישר .

שלומי , תכנן את הטיול , כמו שצריך , שעת צהרים , והוא פונה , לישוב , שפעם היה קיבוץ שיזפון , וכיום נקרא נאות סמדר . רובנו מכירים את המזנון שלהם בצומת .

מסתבר שמדובר בישוב , שמתמקד באומנות ואורח חיים בריא ומחובר לטבע , כמעט ואין שם מזגנים ….

גם המנוחה הזו , הסתיימה וצריך לחזור לרכבים הלוהטים , אבל עכשיו , הכל קטן עלינו ,אילת במרחק נגיעה.

המשך התנועה דרומה התנהלה , על גבי צוקי שיירות , כלומר הערבה מתחתינו ומין הסתם צריך להגיע אליה.

ואיך בדיוק? כמובן , בירידה

המקום הנבחר , נקרא מעלה גרופית , סוג של מעלה מחמל  "בקטנה" , לוותיקים שבניינו.

ירידה דרדרתית  , עם כמה מדרגות קטנות  ,זכר למלחמות בעליה של גיפים שהגיעו מלמטה .

נכון , היתרון פה , שמה שלא יהיה , למטה נגיע , אבל בנתיים , אנחנו למעלה , צופים במדרון ומחכים לראשון

שירד…..

כראוי למוביל שיירה , שלומי עם הדיפנדר הותיק , משלב לLOW , ומתחיל את הירידה , הרכב במקומות מסויימים , מחליק לשמאל ולימין , אך כמובן שבסוף הדיפנדר מגיע למטה .

כל הנוסעים פרט לנהגים , יורדים את המעלה ברגל , בטיחות זה דבר ראשון ואחד אחד לאחר תדריך קצר , יורדים הנהגים עם הרכבים .

ברור שסיום המעלה צויין בקפה , לפני המשך המסע.

זהו , אנחנו בערבה , כ-70 ק"מ מאילת .

ושוב , בנסיעה רצופה , בין שבילי ציר הנפט ושבילי קק"ל , לא מפסיקים למשוך דרומה עד  לנגיעה במי הלגונה .

המסע הסתיים , אך האירוע לא , מושכים לכיוון הרי אילת שוב , לפינה שוממה שצוות החלוץ כבר ארגן שם , תאורה , מוסיקה וכמובן הרבה אוכל.

תודות , ברכות , החלפת טלפונים אחרונים בין המשתתפים שהפכו לחברים ואט אט , זלגנו מי כיוון שק השינה  ומי לחדר שהוזמן מראש , תם ונשלם .

אירוע שכזה לא נמחק לעולם , לי שזה האירוע השני שלי בחברת Resc4U , יכול לומר בפירוש , שנלמדו טעויות העבר ונוספו חויות שלא ישכחו . מצפה כבר לחוצה הבא.